Welcoem to posts!!
in the future - u will be able to do some more stuff here,,,!! like pat catgirl- i mean um yeah... for now u can only see others's posts :c
ילד בן 7 בשם פרנק סלאזר "בופסי" אובחן עם לוקמיה.
אמו יצרה קשר עם עמותה שממלאת משאלות לילדים.
"מה הילד רוצה?",
שאל המנכ"ל.
"שלוש משאלות: לטוס בכדור פורח להיות בדיסנילנד, ולהיות לוחם אש".
כדור פורח ודיסנילנד הם סידרו מיד.
לגבי לוחם אש, הם הציעו לאם להתקשר לתחנת הכיבוי המקומית.
כשמפקד התחנה שמע את הסיפור, הוא התרגש מאד, ואמר לאם שתשלח את מידות הבגדים שלו ואת היקף הראש, והם יכינו לו מדים וקסדה משלו⛑️
הילד קיבל מדים וקסדה, ויצא ליום כיבוי, שהפך להיות אחד הימים הכי מרגשים בחייו.
כעבור חודש, בופסי אושפז,
אך הפעם ביקשו הרופאים
לקרוא למשפחה וקרובים,
להיפרד😢
האם ידעה שבופסי נקשר מאד למפקד התחנה, ולכן התקשרה גם אליו. המפקד הודיע שהוא יגיע עם כל הצוות.
בתחילה, מנהל בית החולים התנגד, שכן אנשים ייבהלו כשייראו כבאית מגיעה. אך המפקד הבטיח שלא יראו אותם, ושהם יכנסו באמצעות סולם דרך החלון.
כשבופסי ראה אותם, הוא החל לבכות. "מה, באתם לבקר אותי?".
"לא רק אני...", אמר המפקד, "כל הצוות מחכה לך למטה".
עזרו לבופסי לרדת. בכניסה הוא ראה שהם שינו את שם הכבאית🚒 ל-B1, כשהכוונה היא על שמו,
"בופסי האחד".
בופסי שאל את המפקד בדמעות,
"עכשיו אני כבאי אמתי?".
המפקד אמר: "הקשב",
וכל הצוות הצדיע לו🫡
"אתה אחד משלנו, לנצח".
כעבור מספר ימים, בופסי נפטר⚰️
5 כבאיות ליוו את מיטתו🚨
בהספד, אמו ביקשה לומר שהיא מאמינה שנקצבו לבופסי מספר חודשים מסוים לחיות, אבל איך הוא יחיה אותם – זו היתה הבחירה שלהם, והחודשים האחרונים של חייו היו גם החודשים הכי משמעותיים בחייו.
בפרשת השבוע נכתב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה...". היה צריך להיות כתוב לך אל פרעה. אלא ישנו פה שיעור לדורות: הקב"ה, כביכול, לוקח את היד של משה, ואומר לו: "אתה לא לבד, אנחנו הולכים ביחד".
גם עבורנו - *אנחנו לא לבד*. מה שנקצב - נקצב, אבל איך נעבור את זה,
זו הבחירה שלנו.
אלוקים נותן את המצב, אנחנו קובעים את מצב הרוח.
שבת שלום💐
שלכם,
יצחק פנגר❤️
187 - 0
"אבא, אני עוברת תקופה קשה", שיתפה הבת את אביה שעמד במטבח.
האב לקח גזר, ביצה ופולי קפה, ומילא שלושה סירים עם מים רותחים. לסיר הראשון הוא הכניס את הגזר, לשני את הביצה ולתוך השלישי את פולי הקפה. כעבור מספר דקות הוא ביקש מהבת להתבונן. שלושת הדברים – הגזר, הביצה, ופולי הקפה, התמודדו עם אותו אתגר – מים רותחים, אך כל אחד מהם לקח את זה למקום אחר: הגזר "נשבר", התרכך ובלחיצה קלה הוא נמעך. הביצה - כלפי חוץ נשארה ללא שינוי, אך מבפנים הפכה להיות קשה. פולי הקפה, לעומתם, הפכו את המים ואת עצמם למציאות אחרת לגמרי, משודרגת יותר. הם העניקו ארומה מדהימה לאוויר, שדרגו את המים ואת עצמם למשהו אחר לגמרי.
עם ישראל עבר ועובר אתגר קשה מאד. הבחירה בידינו לאן ניקח את זה, כיצד ניתן לזה להשפיע עלינו?
עם ישראל ברובו המוחלט בחר בדרך פולי הקפה – נתינה, השפעה אין סופית ואחדות מופלאה. כמו שפולי הקפה והמים הופכים להיות אחד, כך עם ישראל על גווניו השונים הפך להיות יחידה אחת, מאוחדת, אוהבת וחזקה. אל תתנו לאויב שלנו להחליש אותנו, או ללב שלכם להיאטם. אנחנו חזקים!
אברהם אבינו שאל את שם, הבן של נח, "כיצד יצאתם מהתיבה?". אמר לו: "בצדקה שהיינו עושים שם". אמר לו: "וכי היו עניים שם?". ענה לו: "אלא בזכות הצדקה שעשינו עם בעלי החיים. ולא היינו ישנים, אלא סביב השעון עובדים". באותה שעה אמר אברהם אבינו: הם עשו צדקה עם בעלי חיים, אני אעשה עם בני אדם, על אחת כמה וכמה יש בכוח נתינה לשמור ולהציל. ומיד פתח בבאר שבע, המקום שבו גר, מקום לאכילה, שתייה ולינה.
מתחילת המלחמה עם ישראל לא מפסיק לתת, לא מפסיק להתחזק. התפילה שלנו היא שכוח האחדות והנתינה הזה לא יפסק, ובזכותו גם ננצח. לפנינו עוד מערכה מאתגרת. שמרו על עצמכם, שמרו על בני משפחותיכם, וזכרו: כוחנו באחדותנו.
בשורות טובות, והשם ישמור על כל עם ישראל.
שבת שלום.
שלכם,
יצחק פנגר❤️
732 - 2
אנו עומדים בפתחו של ט' באב.
ביום זה אנו מתייחדים לא רק עם זכרו של בית המקדש שהיה פעם , אלא רוצים להתעורר ולשנות את המעשים שגורמים עד היום לכך שהוא לא נבנה , כאשר במרכזם, כידוע, שנאת חינם‼️
המצב בעם ישראל בהחלט מאתגר, אבל כבר אמרו לפני "אין ייאוש בעולם כלל"
ביום שכזה יום תשעה באב כולנו חייבים לקחת רגע ולעצור ⚠️.
זמן לחשבון נפש וחישוב מסלול מחדש.
אם כל אחד מאתנו ישים את האגו האישי שלו בצד, יוותר מכבודו, יראה את המעלות בשני ולא את החסרונות - זאת תהיה התרומה הקטנה שלנו, לעתיד גדול וטוב יותר לכולנו 🫂
שנזכה לגאולה השלמה,
מתוך אחדות ושמחה
כמה שיותר מהר🙏🏻
באהבה,
יצחק פנגר❤️
620 - 0
פאן איינג, מורה מצפון סין, החזיקה בתיקה טלפון סלולרי, כרטיסי אשראי ו-4,900 יואן, שהם כ-2,700 שקלים.
איינג צעדה ברחוב, כאשר אדם רכוב על אופניים חטף ממנה את התיק וברח😡
פאן החליטה לנסות ולהשיג את הגנבה בכוחות עצמה.
היא צלצלה למכשיר הטלפון שלה, אך הוא היה מנותק.
ואז היא החלה לשלוח הודעות.
"אני פאן איינג, מורה בחטיבת ביניים. ודאי עוברים עליך זמנים קשים. אם כך, *לא אאשים אותך* ", רשמה בהודעה הראשונה ששלחה לגנב, ולא קיבלה תגובה. " *תשמור אצלך את הכסף* אם אתה זקוק לו, אבל בבקשה תחזיר את שאר החפצים שלי.
אתה עדיין צעיר, *לתקן את שגיאותיך זה הדבר הכי חשוב",* כתבה פאן באחת ההודעות הבאות ששלחה.
אחרי ששלחה למכשיר 21 הודעות שלא זכו לתגובה, בוקר אחד היא מצאה ליד מפתן ביתה את התיק, על כל תכולתו.
"פאן היקרה, אני מצטער. טעיתי. בבקשה *סלחי לי* ", נכתב בפתק שהגנב השאיר בתיק.
הוא אף נימק: "את כל כך סובלנית, אף על פי שגנבתי ממך. בכוונתי לתקן את התנהגותי ולהפוך לאדם ישר".
כשאתה מתנהג לאדם בכבוד, פעמים שאתה יכול להוציא ממנו אפילו את מה שהוא לקח ממך🤝
בפרשת השבוע מסופר שכל אחד מעם ישראל יצא ממצרים עם 90 חמורים עמוסים בכלי כסף וזהב💰
הכיצד?
איך הוציאו עבדים-לשעבר כל כך הרבה כסף מהמצרים? ובפרט שהמצרים לא סמפתו אותם, בלשון המעטה.
אומר הפסוק: "והשם נתן את חן העם בעיני מצרים".
הקב"ה הוא הבעלים על החן, ואם הקב"ה רוצה, הוא יכול לתת לאדם חן, שימצא חן *אפילו בעיני השונאים שלו.*
מה אנחנו יכולים לעשות כהשתדלות עצמית, למצוא חן בפגישה עם אנשים?
*א* . בואו חיוביים, אתם מקרינים את מה שאתם מרגישים🥰
בני ישראל באו למצרים בבקשה לשאול מהם - לא לקחת באגרסיביות.
*ב* . למדו להקשיב יותר מאשר לדבר🧑🏫
ענווה תועיל הרבה יותר משחצנות.
*ג* . ולסיום, התייחסו לכל אדם שאתם פוגשים, כאילו היה האדם החשוב ביותר שאי פעם תפגשו👏
ויהי רצון שנמצא חן בעיני אלוקים ואדם🙏
שבת שלום.
שלכם,
יצחק פנגר❤️
346 - 0
לא לפספס הזדמנויות
בחור נפגש עם בחורה. לאחר מספר פגישות, אמרה לו העלמה שהגיע הזמן לפגוש את הוריה.
אבי הנערה היה בעל חווה גדולה. "אם אתה רוצה להתחתן עם בתי", אמר אביה, "אציב בפניך מבחן. אם תעמוד בו, אסכים לשידוך.
אני אשחרר שלושה פרים, בזה אחר זה, אל תוך המכלאה. אתה צריך לנסות לתפוס את הזנב של אחד מהם, לא משנה איזה".
הבחור התכונן, והפר הראשון שוחרר אל תוך המכלאה – פר עוצמתי, מפחיד ושרירי. הבחור שלנו רעד מפחד, והחליט לחכות לפר הבא.
כעבור כמה דקות, שחררו את הפר השני. אף הוא יוצא בסערה, והוא גדול, שרירי ועוצמתי עוד יותר מהראשון. הבחור נבהל, וכבר התחיל להתחרט שלא ניסה לתפוס את הזנב של הפר הראשון.
כעבור כמה דקות שחררו את הפר השלישי, ולשמחת הבחור, יצא פר רזה, כחוש וזקן. הבחור קפץ על הפר, אך גילה שלפר הזה אין זנב...🥴
בחיים צריך לדעת לא לפספס הזדמנויות, גם אם הן נראות מאתגרות.
בתיה בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור, ולפתע היא רואה תיבה שטה בנהר... "ותשלח את אמתה ותקחה". מציין השרף מקאצק (אמת ואמונה אות תרל"ו), שעל זאת שיבחה התורה את בתיה, שלא אמרה "מה אני יכולה לעשות? התיבה רחוקה ממני", אלא היא עשתה את המקסימום שלה,
ובורא עולם עזר לה להשלים את המשימה, ובזכותה ניצל משה רבנו.
פעמים גם אנו עומדים בפני משימה שנראית לנו גדולה עלינו, מסובכת מידי, רחוקה מידי.
אל תתנו לגודל המשימה להרתיע אתכם. אם לא תנסו, אף פעם לא תדעו אם תצליחו או לא. שלא תלווה אתכם המחשבה "חבל ש...", "חבל שפספסנו", "חבל שלא ניסינו". כדי לפשט את הבעיה – קחו את המצב המצוי, העכשווי, לעומת המצב הרצוי, העתידי. חלקו את הדרך למשימות קטנות וישימות. זכרו – מה שעומד בפניכם זהו רק הצעד הבא, ואותו אתם מסוגלים לעשות.
ואם לא – חלקו גם אותו לחלקים קטנים יותר. בסופו של דבר, אם נתמיד, מי יודע את מי נציל.
בהצלחה.
שבת שלום.
שלכם,
יצחק פנגר.
להצטרפות לקבוצה וקבלת תכנים:
chat.whatsapp.com/LYuaJnxm7xGFtHA1La8qAw
350 - 6
יום אחד ביקש המורה מהתלמידים לעשות רשימה של כל תלמידי הכיתה, וליד כל שם של תלמיד, לכתוב את הדבר הכי נחמד שהם יכולים לומר עליו.
כשהם סיימו, המורה לקח את כל הדפים לביתו, גזר, והדביק לכל תלמיד את כל הדברים הטובים ששאר התלמידים כתבו עליו.
למחרת הוא חילק לכל התלמידים את הדפים. ההתרגשות והתפעלות הורגשו באוויר. התלמידים הסמיקו, חייכו וצחקו. רובם לא האמינו, שכל כך הרבה דברים טובים נכתבו על כל אחד ואחד מהם.
הכיתה חזרה למסלולה, והשנים עברו. לאחר מספר שנים פרצה מלחמת וייטנאם, ואחד מהתלמידים בכיתה נהרג. המורה, ששמע זאת, החליט לנחם את המשפחה. כשהוא הגיע, הוא הציג את עצמו וסיפר שהוא המורה של החייל מכיתה ט'. אב המשפחה התרגש מאד, קם, נכנס לחדרו של בנו, והביא עמו דף מקומט וקצת קרוע. "אני משער שתוכל לזהות את זה, מצאו את הדף הזה בתוך הארנק של בני", סיפר האב בהתרגשות.
זה היה אותו דף עם מחמאות שחבריו לכיתה כתבו לו. האם סיפרה למורה שעוד תלמידים מאותה כיתה שבאו לנחם סיפרו שגם הם שמרו את הדפים הללו, ובשעות קושי היו מסתכלים עליהם ושואבים מהם כוחות.
מי היה חושב שחיילים קשוחים יתרגשו מכמה מחמאות קטנות שנאמרו להם לפני שנים.
בפרשת השבוע יעקב נפרד מבניו, ומדבר עם כל אחד מהשבטים לחוד. הוא מברך מחמיא להם, ולחלקם מוסיף גם ביקורת. נתחיל עם החיובי.
תראו כמה חשוב לתת מחמאות וחיזוק, שאפילו השבטים הקודשים צריכים זאת. ומצד שני, יעקב גם נתן ביקורת, שגם את זה צריך לשמוע. אם אתם מקבלים ביקורת, זכרו: אם תתמקדו בפגיעה, אתם תמשיכו לסבול. אך אם תתמקדו בשיעור, אתם תמשיכו לגדול.
אך לדעתי, עבורנו, כדאי יותר להתמקד במחמאות ובהערכה. שכן אף אחד מאתנו לא היה שומר דף עם דברי ביקורת שנאמרו עליו מכל בני כיתתו לפני שנים, ואני בספק אם זה היה נותן לנו כוח. אבל לעומת זאת, מחמאות – כן. יהי רצון שנרבה בהן.
שבת שלום.
שלכם,
יצחק פנגר.
368 - 8
חזרה לימים בהם גרמניה הייתה מחולקת, וחומה גדולה הפרידה בין מזרח למערב ברלין.
יום אחד, אנשים מצד המזרחי של ברלין לקחו משאית, העמיסו אותה בזבל, ושפכו את תכולתה מעבר לחומה לצד המערבי.
התושבים בצד המערבי יכלו לעשות אותו הדבר, אך הם לא עשו זאת.
במקום זה, הם לקחו משאית עמוסה במוצרי מזון - שימורים, לחמים, חלב ועוד מוצרים, והניחו אותם בצד המזרחי.
מעל כל הערמת המצרכים, הם תקעו שלט שאמר: " כל אחד נותן מה שיש בתוכו".
ויש בזה משהו.
אתה יכול לתת רק מה שיש בתוכך.
יקירי, מה יש לנו בתוכנו? שנאה או אהבה? כעס או חמלה? טינה או סליחה?
בפרשת השבוע, יוסף מתגלה אל אחיו. וכך כתוב בפסוק: "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה".
כתב ה"אור החיים" הקדוש זצ"ל בפירושו על התורה - אחיו של יוסף נבהלו מפניו, פחדו, מה הוא יעשה להם?
והוא הרגיע אותם, ואמר: "אל תחושו לדבר, כי אני יוסף אחיכם, פירוש מתנהג עמכם במידת האחווה, וכאילו לא היה הדבר ההוא".
שמעתם?
האחים זרקו אותו לבור עם עקרבים ונחשים, מכרו אותו לעבד, והוא אמר להם: "אני עמכם באותה מידת האחווה, וכאילו לא היה הדבר ההוא".
הלוואי ונצליח גם אנו להראות את הטוב והחמלה שבתוכנו, ובמקום לזכור "ולהשליך" על אנשים בחזרה את הרע שהם עשו לנו – להיות מסוגלים לומר "וכאילו לא היה הדבר ההוא...".
אני מאמין שבתוך כל אחד מאתנו יש טוב, והמון טוב.
ואם יוצא גם רע, זה כמו משהו לא טוב שאכלנו, והגוף פולט, דוגמת אדם שמקיא.
כך שאם מישהו שחשוב לכם, הוציא עליכם רוע - אל תכעסו עליו או עליה. הם פשוט לא "מרגישים טוב", ופשוט, סליחה על הבוטות, הקיאו עליכם.
וכמו שמתמלאים חמלה על אדם שמקיא, ולא מתרעמים עליו – כך נתייחס גם אליהם. וזכרו: למחול או להתנצל, לא אומר שאתם טעיתם והשני צדק. זה רק אומר שאתם מחשיבים את מערכת היחסים שביניכם, יותר מאשר את האגו העצמי שלכם.
שבת שלום.
שלכם, יצחק פנגר.
306 - 5
*מה משותף לביסלי, פנדלים וחנוכה?*
בנוסח "על הניסים" אנו מודים: "על הניסים ועל התשועות ועל המלחמות..."
מה פירוש שאנו מודים על המלחמות?
מילא על הניצחונות, אני יכול להבין. אך להודות על המלחמות?
אלא ללמדנו, שלפעמים דווקא ממלחמות,
*דווקא מקשיים, מאתגרים - נולדים דברים שבצורה אחרת אולי לא היו באים לעולם.*
בחנוכה נוהגים לאכול מאכלים בשמן.
בתחילת שנות השבעים הביאו למפעל אוסם מכונת טיגון חדשה. היא לא התאימה לקו הייצור הקיים, והם לא ידעו מה לעשות בה.
היא הייתה תקועה להם. "מה נעשה איתה?" הם חשבו.
אך מהתקיעות הזו, יצא ה"ביסלי" הראשון, כאשר אחד מהמנהלים, אפרים סעדון, ניסה להיות יצירתי ולזרוק קצת פסטה לתוך המטגנת החדשה. לאחר מכן, יחד עם מהנדס המזון והבעלים של המפעל דאז, דן פרורפר, הוא פיתח את הביסלי-גריל הראשון, שלולי ה"מלחמה" הזו, לא היה בה לעולם.
בתחילת השבוע היה משחק שריתק חלק גדול מאד מהעולם.
המשחק הוכרע על ידי פנדלים. *המושג "פנדל" אף הוא המצאה ישראלית שבאה בעקבות קושי, אולי אפילו תסכול.*
באולימפיאדת מקסיקו, בשנת 1968 למניינם, הנבחרת הישראלית הפסידה לנבחרת בולגריה ברבע הגמר בעקבות הטלת מטבע (כך הכריעו אז, במצב של שוויון). לשני אנשים: מיכה אלמוג ויוסף דגן, ששימשו אז בתפקידים בכירים בהתאחדות הכדורגל, הפריע מאד שמשחק גורלי כל כך, מוכרע בצורה כל כך לא ספורטיבית.
וכך הם הגו את רעיון הפנדלים (5 בעיטות מאחד עשר מטרים), שמוכר עד היום.
להבדיל, בפרשת השבוע מובא שכל מה שיוסף הצדיק זכה לו, וזה שהפך להיות המשנה למלך למצרים, שעל פיו כל יתנהלו כל מצרים - היה בזכות המלחמה שהוא עשה בינו לבין עצמו, בינו לבין גבירתו, שנים לפני כן.
*אנחנו לא מבקשים מלחמות.*
אך אם אתם מרגישים שאתם במלחמה, ביניכם לבין עצמכם, ביניכם לבין מישהו אחר - חפשו פך שמן זית זך שמרמז על הנקודה הטובה שיש בכל מלחמה, ושממנו אפשר להדליק את נרות התקווה, ואולי להמציא משהו שישאיר את חותמכם על ההיסטוריה כולה.
חנוכה שמח.
שלכם,
יצחק פנגר.
338 - 4
אדם אחד נשכר כדי לצבוע סירה. הוא הביא עמו צבע ומברשות, והחל לצבוע כפי שהבעלים ביקש ממנו.
תוך כדי צביעה הוא מצא חור בסירה, והחליט לתקן אותו. כשהוא סיים לצבוע, הוא קיבל את כספו ועזב.
למחרת, בעל הסירה הגיע לביתו של הצבע ונתן לו צ'ק שמן הרבה יותר ממה שהוא שילם לו על הצביעה.
הצבע השתומם, על מה למה? "כבר שילמת לי על הצביעה", הוא אמר.
"זה לא עבור הצביעה", ענה הבעלים.
"זה עבור תיקון החור".
"המון תודה", ענה,
"אבל זה היה משהו קטן, זה לא עולה כל כך הרבה כסף, כמו שהבאת לי".
"תן לי להסביר לך מה קרה", אמר הבעלים.
"כשביקשתי ממך לצבוע את הסירה, שכחתי להזכיר לך את החור.
כשהצבע התייבש, הילדים שלי לקחו את הסירה ויצאו לדוג.
הם לא ידעו על החור, ואני לא הייתי בבית באותו הזמן. כשחזרתי הבחנתי שהם לקחו את הסירה. נבהלתי נורא, כיוון שנזכרתי בחור, ופחדתי שהסירה שלהם תטבע בלב ים, והם אינם יודעים לשחות היטב. תאר לעצמך איזו הקלה הייתה לי כשהם חזרו... ואז בדקתי את הסירה, ומצאתי שתיקנת את החור. עכשיו אתה מבין מה עשית?
הצלת את החיים של הילדים שלי.
אין לי מספיק כסף להודות לך על המעשה ה'קטן' שעשית".
בחנוכה היו שני ניסים. האחד, נס הניצחון – מעטים מול רבים.
קומץ אנשים אל מול צבא יווני מיומן.
ולעומתו, נס פח השמן, שהינו נס קטן יחסית,
שכן החשמונאים לא היו חייבים להדליק את המנורה בבית המקדש, ובפרט לא בשמן טהור.
אך הם עשו "אקסטרה", הם התאמצו מעבר למה שהם היו צריכים.
אבל בורא העולם -
על אקסטרה משלם אקסטרה,
ודווקא את הנס הזה אנו מציינים באופן מיוחד בחנוכה.
כשאתם באים להדליק את הנרות, תחשבו מה כל אחד מאתנו יכול לעשות קצת מעבר. קצת מעבר למה שאנחנו "חייבים". אם זה בבית, בעבודה, או סתם ברחוב כשפוגשים משהו.
ויהי רצון שבורא העולם יעשה גם לנו ניסים. אקסטרה, ממה שמגיע לנו.
חנוכה שמח.
שלכם,
יצחק פנגר.
411 - 13
ילדה קטנה החזיקה בידיה שני תפוחים.
אמה ביקשה ממנה לתת לה את אחד התפוחים, שכן הרי היא לא תאכל את שניהם. הילדה הסתכלה על שני התפוחים, התלבטה, ואז לפתע נגסה באחד מהם, התבוננה בשני ונגסה גם בו... האם הייתה בהלם.
מה?! איזו חוצפה, מה ביקשתי ממנה, בסך הכל את אחד התפוחים. וייתרה מכך,
*הרי אני היא זאת שקנתה אותם.*
ואז, לפני שהאם התכוננה למסור לילדתה שיחת מוסר צולבת, הבת הקטנה הגישה לאמא שלה את אחד התפוחים, ואמרה: *"קחי, אמא, התפוח הזה יותר טעים".* האם נשארה פעורת פה...
לפעמים אנו רואים דברים שגורמים לנו לסימני שאלה,
לא מבינים למה קורה לנו מה שקורה לנו.
*אל תקפצו למסקנות, בפרט לא שליליות.*
פרשת השבוע מגוללת את סיפורו של יוסף הצדיק,
ילד בן 17 שגדל בחממה רוחנית וגשמית, בביתו של יעקב אבינו.
ברגע אחד הכול משתנה כשהוא נזרק לבור, "וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם" - אין בו מים, אבל נחשים ועקבים היו בו.
*זו טראומה לכל החיים,* בפרט כשמי שזרק אותך הם האחים שלך. מפה הכל רק מדרדר. הוא מוצא מהבור ונמכר לישמעאלים, ולאחר מכן הוא עובר ידיים למדיינים ולסוחרים, עד שהוא מוצא את עצמו, לא פחות ולא יותר, כעבד במצרים.
ואחרי שהוא עומד בניסיון קשה מאד עם אשת הבוס שלו, הוא עוד נזרק לכלא ל-12 שנה.
זה נשמע שאם מי מאתנו חשב שהמצב שלו קשה - לעומת יוסף הכל נראה כמו גן עדן.
אך זכרו: *בסוף כל חושך מגיע האור* - בשבוע הבא הכל יתהפך, וביום אחד והוא יהפוך מעבד זרוק בכלא, לאדם כמעט הכי משפיע במצרים, ויהיה משנה למלך מצרים.
ללמדנו שני דברים: דבר ראשון, *לא למהר לשפוט מצבים* , גם אם הם נראים לא טובים.
ודבר שני, *לא למהר לשפוט אנשים אחרים* – מאחורי מעשים ישנו צורך, ישנה כוונה.
ועם נתעלה מעל המילים או ההתנהגות, ונקשיב ל"מנגינה" - ייתכן שתתגלה בפנינו מציאות אחרת ממה שחשבנו בתחילה.
שבת שלום.
שלכם,
יצחק פנגר.
308 - 7
Welcome to Rabbi Yitzchak Fenger's only official YouTube channel!
You will find here all the lectures of the rabbi that have ever been published, concentrated in one place for your enjoyment.
You are welcome to the rabbi's official Facebook page - www.facebook.com/fanger.harav
Etc. to the official Instagram page: www.instagram.com/i.fanger/
You can be in touch with us at the email address - office.fanger@gmail.com
You are welcome to watch, enjoy, comment, share with your friends, and take an active part in the credit of the many - enjoy!